טיפול בחשיפה

טיפול בחשיפה ממושכת (PE – Prolonged Exposure Therapy) הוא אחד הטיפולים בשיטת פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית (CBT), אשר מיועד לסיוע במקרים של חרדות, פוביות, הפרעת חרדה חברתית, הפרעה טורדנית כפייתית ופוסט טראומה. שיטת טיפול PE מבוססת על חזרה של האירוע הטראומטי או על המצב המפחיד בצורה מבוקרת כשהמטופל חש מוגן, וכך ההימנעות מחשיבה הופכת לעיסוק הדרגתי במקום הכואב כדי להפחית את הסכנה שהוא מעורר בדמיונו של המטופל.

שתי הגישות הטיפוליות מיועדות להפחית את הקשר האסוציאטיבי שבין המצב המפחיד ובין הקישור לסכנה שאותה רואה המטופל בדמיונו. אדם הסובל מפוביה מבעל חיים מסוים, גם אם לא נתקל בו בעבר באופן מציאותי, מקשר אותו עם סכנה. בחשיפה הדרגתית הוא יפגוש אותו באופן מדורג ומפוקח, עד שינוי התפיסה לגביו.

למשל: אדם החרד מכרישים, אף על פי שלא חווה מפגש עם כריש, מתקשה לראות אפילו תמונה של כריש. בטיפול בחשיפה הדרגתית הוא ייחשף לתמונה שאינה מציאותית או מפחידה, ואט אט ייחשף לתמונה מציאותית או אפילו למראה של כריש קטן באקווריום.

בגישה של חשיפה ממושכת מנסים ליצור קישורים חדשים לאותו מוקד פחד, במטרה להחליף את הקישור של האובייקט. אם נשתמש בדוגמת הכריש, צריך יהיה לקשר את בעל החיים עם התנהגות לא תוקפנית, כלומר להפריד בין בעל החיים ובין הציפייה שיתקוף.

שיטה מעט שונה של טיפול יוצרת אפקט של חשיפה רנדומלית, דהיינו כזו שאינה צפויה או הדרגתית במטרה ליצור אצל המטופל יכולת עמידות בפני מקור הפחד גם אם הוא אינו מצפה לו. משך החשיפה והעוצמה נקבעים על ידי המטפל אך תלויים בהסכמה מראש של המטופל.

חשיפה המבוססת על דימויים כוללת שימוש בזיכרון כלשהו אשר יצר מחשבות טורדניות שאינן מרפות וגורמות לחרדה. העלאת הזיכרון השלילי של המטופל עוסקת בפרטים המדויקים של המקרה, ברגשות העולים בזמן העלאת הזיכרון במטרה לשחזר אותו ולעבד את הרגשות והסיבה לסבל שהם גורמים. דווקא ההימנעות מההיזכרות במקרה היא זו שמעצימה אותו, ולכן העיסוק בו באופן גלוי ומילולי מפחיתה את עוצמת ההשפעה השלילית שלו.